רוני הררי – עבריין לשעבר – מוסד משרד הרווחה גרם להידרדרותי לפשע. "לוקחים ילד בן 11 וסוגרים אותו. אתה יכול להבין מה קורה לילד כזה? מה הוא עובר?…"

רוני הררי, עבריין לשעבר, מחבר הספר "הבורר", מספר על ילדותו הקשה בעמידר, ועל ההתעללות שחווה במוסדות משרד הרווחה.

טרגדיה משפחתית

"שלוש שנים במוסד. בשנים 1977 – 1980, שלוש שנים של גיהנום.

לוקחים ילד בן 11 וסוגרים אותו. אתה יכול להבין מה קורה לילד כזה? מה הוא עובר? איך הוא מרגיש? עם מה הוא צריך להתמודד? ילד כזה צריך להביא קבלות בשביל הקיום של עצמו.

כאשר לקחו אותי למוסד, אבא והאחים שלי אמרו לי שאהיה חזק, ואם מישהו ינסה לרדת עלי או להיכנס בי אני צריך להישלחם על המקום שלי ולא משנה עם מה.

מקל, בקבוק, אבן. העיקר שאהיה בשליטה.

אם פעם אחת יקפצו על ילד כזה נערים והילד לא יגיב, הוא יהיה מסכן".

"אם המדינה היתה משקיעה כמו שצריך בנוער בפרדס כץ למשל, ובמקום לבנות בתי סוהר במיליארדים, היתה מעבירה 20 אחוז מהתקציב למדריכים ולמתנ"סים. אחר כך ייקחו את הילדים האלו, בטרם התרשמו מגנגסטריות, וייתנו להם תעסוקה, ביגוד ואוכל חם.

כשהייתי תלמיד סבלתי מדיסלקציה ומהפרעות קשב וריכוז. אז לא אבחנו אותי ואמרו שאני לא רוצה ללמוד. העבירו אותי לבית ספר של אהבלים, וכך המשיכה ההידרדרות".

"זו לא סיסמה, אלה ילדים שלא יכולים להגיד לאבא שלהם 'אני רוצה קרמבו'. מה רוצה? לך תגנוב. אני מאמין שאם היו מקבלים אותי לצבא, למחזור של נערי רפול, הייתי היום אדם אחר. אבל הצבא סירב בגלל עבירות האלימות.

אם לא הייתי עבריין הייתי היום איש צבא."