ועדת החלטה

ועדת החלטה של משרד הרווחה מתקראת בשמות שונים כמו "ועדה לתכנון וטיפול במשפחה", "ועדת תסקיר", "ועדת טיפול" וכל מיני קונוטציות שונות כשבסוף הוועדה יש תוצאה שנקבעה והוחלטה מראש, הוסכמה מראש בין כל המשתתפות (עו"ס, פסיכולוג, פסיכיאטר, יועצת בית ספר) בפה אחד: הוצאת ילדים בכפיה ממשמורת ההורה ללא הסכמת ההורה.

להורה אין כל יכולת לערער על החלטת ועדת החלטה, שכן היא ניתנה בצורה בה ההורה "מאוגף" על ידי מתכנני ועדת ההחלטה. השופט משמש חותמת גומי להחלטת ועדת ההחלטה ולעולם לא ידחה את מסקנותיה, שכן לטעמו, כל הנוכחים "בדקו" ו"אישררו" את ההליך של הוצאת הילד בכפיה ממשמורת ההורה ולבית המשפט אין יכולת להתערב בהליך שבוצע לכאורה על ידי "אנשי מקצוע"…

אתם מבינים את זה? בעצם וועדת ההחלטה שהיא וועדה פנימית של משרד הרווחה היא פוסקת עליונה ואין מאחוריה ולא כלום. כמו במדינה טוטליטרית. על עוול שנעשה לך, אתה יכול לערער רק בפני מי שעשה לך את העוול.

לעובדת סוציאלית ניתנה סמכות שיפוטית בה היא יכולה להוציא ילד ממשמורת ההורה עד 7 ימים לפי סעיף 11 לחוק הנוער.

בתום 7 ימים העו"ס מבקשת משופט בית משפט לנוער / משפחה, הארכת השהות של הילד מחוץ לביתו – פנימיה, מוסד, בית חולים פסיכיאטרי, מתקן חרום או מרכז חרום – השופט מהווה חותמת גומי לבקשת העובדת הסוציאלית ומאשר תסקיר פקידת הסעד, הגם שאיננו מגובה בראיות או מסמכים או תעוד עוובדתי כלשהו.

קול ההורה איננו נשמע ומדובר ב"קרב" אבוד מראש, שכן ברגע שעובדת סוציאלית החליטה, התוצאה תהיה תמיד מה שהעובדת הסוציאלית קבעה.

סרטון "זעקת אם" של אמא ל' ש' מגבעתיים, אשר שני ילדיה נחטפו ביום 06.1.09 על ידי אתי דור דוברובינסקי, פקידת סעד לחוק הנוער, מלשכת רווחה גבעתיים – רמת גן במהלך "ועדת החלטה".

 

ביום 06.1.09 נחטפו שני בניה של אמא גרושה ל' ש' מגבעתיים.

הילדים נחטפו מגן הילדים "ערבה" ומבית הספר "אלון" בגבעתיים, בעת שהאמא זומנה לועדת החלטה בלשכת רווחה גבעתיים על ידי  עובדת סוציאלית אתי דור דוברובינסקי, פקידת סעד לחוק הנוער.

בדיעבד, הבינה האמא, כי הוצאת ילדיה ממשמורתה תוכננה מראש על ידי פקידת הסעד. שנה לאחר שילדיה של האמא הוצאו ממשמורת ונותקו ממנה, נסגרו כל תלונות השווא של הגרוש ופקידת הסעד, וכך יכלה האמא לצלם את תלונות השווא ואת דוחות חקירת הילדים, בהם גילתה האמא, כי פקידת הסעד ידעה שמדובר בילדים מטופלים ומטופחים, וכי מדובר בתלונות שווא.

בניה של אמא  נחטפו במהלך שעות לימוד בית הספר וגן הילדים לעיני חבריהם, כמו שק תפוחי אדמה, נשלחו למתקן חרום ויצו הדסים אבן יהודה, שם עברו התעללות, הכאות וקשירות ממדריכים בפנימיה, שביצעו אחיזות "הולדינג" בבן הבכור.

את החבלות על גופם של  הבנים, תרצה העובדת הסוציאלית  ענת בן חור רוקח:

"לילדים יש נטיה להיחבל. . . לא עוברות שתי דקות והילד א' נחבל ומחכה למכה הבאה. . .".

האמא חילצה את ילדיה מתופת מרכז החרום ויצ"ו הדסים, ברם חילוץ ילדיה ומאבק האמא להשבת ילדיה אליה, גרם לפקידת הסעד אתי דור דוברובינסקי, לנקוט נגד האמא בחזית מלחמתית, ובניתוקם של הילדים מאמם מולידתם עד עצם היום הזה.

במכתב זה – לאה עזרא פקידת סעד מלשכת רווחה גבעתיים, דורשת מהאמא להגיע ללא עורך דין, לוועדה שנועדה לחרוץ גורל ילדיה ולקחת את ילדיה ממשמורתה.

31.12.08 פקידת הסעד לאה עזרא, דורשת מהאמא להגיע בלי עורך דין